פסק-דין בתיק ע"א 1062/03

לפנינו שני ערעורים שהדיון בהם אוחד על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד סגנית-הנשיאה (כתוארה אז) יהודית שבח) מיום 25.11.02 (ת"א 26437/96) שקיבל באופן חלקי את תביעת המערער בע"א 1063/03 והמשיב 1 בע"א 1062/03 (להלן: "הבנק") נגד המערער בע"א 1062/03 והמשיב 2 בע"א 1063/02 (להלן: "גורן") ונגד המשיבה 1 בע"א 1063/03 ומשיבה פורמאלית 1 בע"א 1062/03 (להלן: "מירית") ודחה את התביעה נגד המשיב 3 בע"א 1063/03 ומשיב פורמאלי 2 בע"א 1062/03 (להלן: "פרץ").

ע"א 1063/03 מכוון גם נגד החלטות ביניים מיום 29.6.97 (המ' 129445/96, המ' 129444/96 והמ' 129551/96) ומיום 7.7.96 (המ' 129951/96) שהעניקו לגורן, למירית ולפרץ (להלן ביחד: "המשיבים") רשות להתגונן בתביעה שהגיש נגדם הבנק.

1.         הרקע

(א)                בחודש מרץ 1993 נפתח בסניף ראשון לציון של הבנק חשבון עובר-ושב מס' 80160 על-שם מירית, ונספח לו חשבון ניירות ערך (להלן ביחד: " החשבון"). גורן, אביה של מירית, ופרץ, בעלה, ערבו לחשבון.

(ב)                 אף על פי שהחשבון נפתח על-שם מירית, לא הייתה מחלוקת שהוא נועד לשימושו ואף שימש בפועל את גורן. מירית הפקידה בידי הבנק ייפוי כוח כללי המאפשר לגורן לעשות כל פעולה בחשבון (להלן: " ייפוי הכוח"). הלה נטל הלוואות למכביר, רכש בכספיהן ניירות ערך ספקולטיביים, וניהל בחשבון פעילות עניפה הכוללת הוראות רכישה ומכירה רבות. בשנת 1994 פקד את שוק ההון משבר וההשקעות לא נשאו פרי. שווי ניירות הערך פחת מיום ליום, והתמורה שהתקבלה בסופו של דבר ממכירתם לא כיסתה את ההלוואות שניטלו לרכישתם. יתרת החובה שהצטברה בחשבון הסתכמה בסך 656,000 ש"ח (נכון ליום 10.10.95), והבנק הגיש (ביום 13.3.96) תביעה בסדר דין מקוצר נגד המשיבים על סך 744,107.39 ש"ח.

(ג)                  המשיבים הגישו בקשת רשות להתגונן (המ' 129445/96), ובמסגרתה נחקרו על תצהיריהם. מירית קיבלה רשות להתגונן בהסכמת הבנק. בהחלטה מיום 29.6.97 (להלן: " ההחלטה הראשונה") קיבל גורן רשות להתגונן בטענה אחת בלבד: האם יש לייחס לנציגי הבנק אשם תורם להצטברות החוב בשיעור של מחצית החוב הנטען. דהיינו, בקשתו התקבלה כדי מחצית סכום התביעה בלבד. גורן הגיש ערעור על ההחלטה הראשונה (ע"א 1182/97). הערעור התקבל בחלקו ואיפשר לגורן להתגונן בטענה הנ"ל (ובה בלבד) לגבי כל סכום התביעה. פרץ קיבל רשות להתגונן לגבי כל טענותיו. הבנק מערער גם על ההחלטה ליתן לגורן ולפרץ רשות להתגונן.

(ד)                 ההחלטה הראשונה ניתנה בלא שבית המשפט עיין בסיכומי הבנק בבקשת הרשות להתגונן שהגיש פרץ; התברר שסיכומי הבנק הוגשו, אך לא נמצאו בתיק בית המשפט עת ניתנה ההחלטה הראשונה. לפיכך הגיש ב"כ הבנק בקשה לביטול ההחלטה הראשונה. בהחלטה מיום 7.7.97 (להלן: " ההחלטה השנייה") דחה בית המשפט את הבקשה בקובעו שהנימוקים למתן רשות להתגונן לפרץ ניתנו לגופו של עניין (ולא מהטעם שלא הוגשו סיכומים), ושאין בסיכומי הבנק כדי לשנות את התוצאה. הבנק מערער בכתב הערעור גם על החלטה זו (אך זנח את טענותיו לגביה בעיקרי הטיעון).

2.                    פסק דינו של בית משפט קמא

(א)                בית משפט קמא הבחין בין היקף יריעת הגנתו של גורן לבין זה של מירית ופרץ. בעוד שלגורן ניתנה רשות להתגונן בטענה אחת בלבד, הגנתם של מירית ופרץ השתרעה על כל הטענות שהעלו בבקשת רשות להתגונן.

(ב)                 אשר לגורן -

1.                 בית המשפט עמד על כך שהגנתו של גורן תחומה בשאלה: " האם יש לנכות מסכום החוב נשוא התביעה תרומת רשלנות מצד התובע בשל התנהגות פקידיו" (עמ' 6 לפסק-הדין), ושאין הוא נדרש ליריעת ההגנה הרחבה שפרש גורן בתצהיריו, מוצגיו וסיכומיו, החורגת משאלה זו, ומתעלמת מקביעות בית המשפט בשתי הערכאות.

2.                 גורן טען שבשל חולשתו, עוניו ומצבו הבריאותי היה על הבנק להימנע מלהעתר לבקשותיו, ולא לאפשר לו ליטול הלוואות ולהשקיע בניירות ערך ברי סיכון. דא עקא, מחומר הראיות הצטיירה תמונה שונה בתכלית: גורן, כלכלן במקצועו, התגלה כאדם בקיא ברזי הבורסה, שהיה בעלים של מספר חברות, ניהל מספר עסקים, לרבות בעלות על שני בתי מלון, ובית משרדים בראשון לציון, ואף סיים בהצלחה קורס לניהול השקעות פיננסיות בהיקף של 300 שעות לימוד. פעילותו בחשבון כללה מאות הוראות קנייה ומכירה של ניירות ערך, פעילות שמתאימה לאדם המבין היטב את מעשיו, והחשבון לא היה חשבון הבנק היחיד שלו. גורן אף תפקד כיועץ לנפגעי בורסה (עמ' 6 לפסק הדין).

השופטת מפרטת ביסודיות את נימוקיה לאי קבלת גירסתו של גורן.

3.                 עם זאת, קבע בית המשפט, שאין לפטור כליל את הבנק מאחריות, מהטעם שיכול היה לעצור את שטף הפעולות לו הקפיד כיאות על כל הנהלים. בית המשפט הטעים:

" הבנק הבין היטב כי למרות שהחשבון מתנהל ע"ש הנתבעת הרי מדובר בחשבונו של הנתבע 2 ואף על פי כן נרשמים כל החיובים ו/או כל ההלוואות על שם הנתבעת מירית בכר.

לו היה דורש מנהל הבנק כי מירית בכר תחתום בעצמה על הבקשות להלוואה ולא היה מסתפק בחתימת מיופה הכח, מן הסתם היה מסתיים שטף בקשת ההלוואות ועמו הסחרור בהשקעות.

לכל היותר לא היו נלקחות שלוש ההלוואות האחרונות שהועמדו בחשבון באוקטובר 94 ובחודשים ינואר ופברואר 95 שהרי לגביהן אין חולק כי גם מיופה הכח לא חתם על הבקשה למתן הלוואה.

שעה שהפעילות בחשבון נכנסה לסחרור החורג בהיקפיו ובסיכוניו מן המקובל והסביר צריך היה הבנק להקפיד שבעתיים על הנוהלים ולא לנהוג מנהג 'יד קלה' באישור הלוואות שהרי אין ספק שללא אשראי לא יכול היה מר גורן להמשיך את ההשתוללות בהשקעות.

כן נראה לי כי לא צריך היה להסתפק במקרה זה בהוראות באמצעות הפקס ו/או באמצעות הטלפון אלא לדרוש כי ההוראות תחתמנה מול פקיד הבנק על מנת שלזה האחרון תהא ההזדמנות לומר מילה או שתיים בדבר הסיכון בפעולה הספציפית" (עמ' 12-13 לפסק הדין).